משלבים זוגיות ומשפחה בפרק ב’ עם גלית ואמיתי

מדברים על הקיץ והחופש הגדול במשפחה משולבת

תקופת הקיץ והחופש עלולה להיות מאתגרת עבורנו כהורים ובני זוג בפרק ב'.

לא תמיד, לא כל הזמן, יש הרבה הזדמנויות וכיף בתקופה הזו, אבל יש נסיבות שעלולות לאתגר אותנו, ושווה להבין איך להתנהל בתוכן: 

הילדים של בני הזוג שנמצאים יותר, הלו"ז היומי של הילדים שמשתנה, זמני שהות שלא בהכרח קבועים, חופשות, בילויים משותפים, נפרדות, וגם הוצאות כלכליות גבוהות יותר. 

תוסיפו לכך את המצב במדינה שלא מוסיף לשקט הנפשי שלנו, והנה מתכון לחודשיים של מתחים, מריבות, סיר לחץ, ואנרגיה לא טובה ולא נעימה. 

זה נכון במגורים משותפים וגם במגורים נפרדים - כל צורת מגורים והאתגרים שלה בחודשים האלה.

אז בתוך כל זה אנחנו רוצים שתהיה לנו יחד, ברמה הזוגית, יכולת להתנהל גם כהורים, גם כבני זוג וגם כמי שמחברים משפחות.

יכולת וכלים לעזור לעצמינו כדי שנוכל להגיע לסוף החופש במקום טוב, רגוע, עם תחושה שעשינו כמה צעדים קדימה ולא הלכנו לאחור. 

בפרק המיוחד הזה, ריכזנו למידות, תובנות וכלים מהותיים, מניסיון רב שנים של עבודה עם הורים וזוגות בפרק ב, 
ומניסיוננו כמי שגידלו 6 ילדים בכל הגילאים בחודשים האלו. 

מספיק ותיישמו רק חלק ממה שתשמעו, מבטיחים לכם שתגיעו לתחילת שנת הלימודים הבאה עם תחושה של סיפוק, עם חוויות טובות, עם חיבור משפחתי וזוגי שיתהדק יותר, ועם אנרגיה לעתיד. 

 

מה המשמעות של הורות משלבת, ואיך עושים את זה נכון?

 

אנחנו לא נוכל לחיות יחד במשפחה משולבת עם הילדים בלי להרגיש שיש לנו מקום, בלי להרגיש שמה שחשוב לנו מתקיים. וזה הגיוני, כי במשפחה יש 2 תפקידים - הורים וילדים. 

ילדים אנחנו לא, אז אנחנו הורים. 

 

אבל מה זה אומר להיות הורים במשפחה משולבת? במה זה בא לדי ביטוי?
במקום הזה רבים הולכים לאיבוד, לא מצליחים לצקת את התוכן הנכון והמתאים למונח הזה שנקרא "הורות משלבת" או "הורה משלב". 

הורות משלבת היא לא חינוך הילדים של בני הזוג, אבל היא גם לא מקום של ויתור עצמי,
זו יצירה ייחודית לפרק ב' שיש להבין אותה, לבנות אותה.

היא מצריכה שיתוף פעולה בינינו ההורים, והרחבה של דפוסי החשיבה, כי מעולם לא היינו במקום הזה, ואנחנו גם שונים בינינו בדפוסי ההורות. כל אחד מאיתנו מגיע עם דפוסי ההורות שהוא רגיל אליהם מפרק א' או מבית ילדותו, והדפוסים האילו אפילו עובדים לנו מול ילדינו, אלא שאז אנחנו מחפשים להתנהל יחד כהורים בבית אחד, איך זה מתחבר? 

בפרק הזה אנחנו עונים על השאלה הזו. 

אנחנו מדברים על הורות משלבת, על השונות בינינו, ועל איך מייצרים דפוסי הורות משלבת שטובים לשנינו, כי אם לא נדע לייצר את זה נמשיך להסתובב בבית עם תחושה שאין לנו מקום, ואנחנו לא נרגיש את מה שחשוב לנו להרגיש כהורים במשפחה הזו. 

הפחדים של מגורים משותפים בפרק ב ואיך מתממודדים איתם

מגורים יחד בפרק ב' מעלים פחדים, זה קורה לפני שעוברים לגור, יחד וזה קורה גם אחרי.

"אני מפחדת שכשיהיה קשה הוא יקום ויעזוב, זה כבר קרב כמה פעמים" אמרה לי מישהי השבוע. 

"אני מפחדת שזה לא יצליח, כי כשאנחנו רבים הוא מסתגר ומתרחק לכמה ימים ואני מרגישה לבד" סיפרה לי מישהי אחרת

לפעמים הפחדים קשורים לתחושה הזו שמישהו מנהל לי את החיים, הגרושים או אחד מהילדים. 

יש בעצם משהו חיצוני שהוא לא בשליטתי, אבל משפיע עליי. 

יש את הפחד מכך שלא נצליח להרגיש "בבית" במגורים יחד, נרגיש במתח, בדריכות, הולכים על ביצים, ואולי זה כבר נוכח בחיים שלנו, 

ויש את הפחד שלא נמצא את הדרך להתמודד עם ההבדלים שיש בינינו בגישות הורות, בתפיסות חינוכיות. 

אז חשוב להגיד, הפחדים האילו, (וזו רק רשימה חלקית 😊) הם לגיטימיים, אין מה להתכחש להם, לבטל אותם, או להתייסר מהם. 

להיפך ככל שנצליח להכיר בהם, לשים אותם על השולחן, לדבר אותם עם בני הזוג שלנו, נעמיק יותר ויותר את היכולות שלנו לייצר פרק ב' יציב, בטוח, מאושר. 

הלא ברור לכולנו שיש פחדים הישרדותיים, אמיתיים, הבאים להגן עלינו ולשמור על חיינו, אבל חלק גדול מהפחדים שלנו הם לא  באמת כאילו, הם רק מחשבה או סיפור שאנחנו מספרים לעצמינו, והם אינם בהכרח האמת. 

בפרק הזה אנחנו מדברים על איך מתמודדים עם הפחדים הייחודים לפרק ב'.

ממליצים בחום להאזין ולתת לתובנות להופיע, כי חבל שנפרד או נחיה בקושי רק כי לא ידענו לטפל בהם.

רבנו, נפגענו מאוד, איך יוצאים מזה?

אנחנו נריב בינינו, נפגע אחד מהשנייה, נגיד בעת הריב דברים שלא בהכרח התכוונו אליהם. זה יהיה קשור לילדים, לגישות השונות שלנו, לתחושות של כל אחד מאיתנו לגבי התיעדופים של בן הזוג. 

יש מספיק סיבות ונסיבות שיאתגרו את הזוגיות שלנו, ויכוחים ואי הסכמות שיהפכו לריב זוגי, ואנחנו נמצא עצמינו כועסים, מרוחקים, לפעמים יעברו יום יומיים וגם יותר.

אז ייצאים מזה? 
איך חוזרים מריב לזוגיות? 
למה זה כל כך קשה? 
לאן בדיוק צריך לחזור ולמה?

על השאלות והאילו ונוספות אנחנו עונים בפרק הכנה והאמיתי הזה. אנחנו מתייחסים לזוגיות שלנו בפרק ב', שמייצרת אתגרים רגשיים עבורינו כהורים כל אחד לילדיו.

כל מה שאנחנו מדברים עליו בכלל, מדריכים, כותבים ומטפלים לא מנותק מההקשר הייחודי של זוגיות בפרק ב', כי יש הקשר ייחודי. זו לא זוגיות פרק א' שבה אנחנו ילדים לאותם הורים. זו זוגיות בוגרת, בשלה, מדוייקת יותר, אבל גם מאתגרת יותר.

מזמינים אתכם לקחת מהפרק הזה את מה שיחזק אתכם,  שיאפשר לכם נקודות מבט וזויות ראייה נוספות, ויתן לכם כלים למסע המשותף שלכם כזוג ששואל שאלות, ומחפש את הדרך לבנות את חייו.

איך מתמודדים כשמרגישים בעדיפות אחרי הילדים של בני הזוג?

ברור שאין מה להשוות בין האהבה שלנו לילדים לבין האהבה הזוגית, ולכאורה אין "תחרות" בין השניים. האמנם?
ומה קורה אם אנחנו כן מרגישים את זה? מה זה אומר עלינו? על הקשר בינינו? 

אז אנחנו פה כדי להגיד: הקונפליקט שבין הילדים לזוגיות נוכח וקיים בפרק ב',
ואל תרגישו לא נח אם זה מה שאתם חווים.

זה טבעי, אולי בלתי נמנע, וכל מי שיטיף לכם אחרת כנראה לא מכיר את המורכבות של פרק ב'.   

יותר מזה אנחנו לא נרצה כזוג לפתור את הקונפליקט הזה.
כן כן לא טעינו, אנחנו נרצה לתת לו מקום, אפילו לשמר אותו, כי אם נפתור אותו, נשאר לבד - או שנשאר עם הילדים שלנו ללא זוגיות, או שנשאר עם בני הזוג ללא ילדים.

השאלה היא לא איך פותרים אותו אלא איך מתנהלים איתו, או איך אנחנו שנינו יחד מנהלים אותו, כדי לצמוח יחד ולמצוא את הדרך שתעשה לשנינו טוב ותייצר ודאות ובטחון.

שלושה עקרונות לכל זוג בפרק ב' לצאת מעבדות לחירות, לבטחון ולודאות

הזוגיות שלנו עומדת בפני אתגרים בתוך החיבור הזה. 
אנחנו מוצאים עצמינו נלחמים על הצדק, על האמת שלנו, נעלבים, נפגעים. 

האינטראקציות עם הילדים מיצרות עבורינו מהמורות רגשיות, שהם חלק מהחיים במשפחה משולבת. 
לפעמים מצליחים יותר, לפעמים פחות, אבל ברור שיש לנו את כל המשאבים והיכולות להגיע לאן שאנחנו רוצים. 

למקום שבו אנחנו מתנהלים ברוגע, בבטחון, בשקט פנימי, בידיעה שאנחנו עושים נכון, ושאנחנו יחד בכל מה שהחיים יביאו איתם. 

בפרק שהוקלט בימים לא קלים אילו, אנחנו מדברים על המלכודת שמעכבת אותנו בפרק ב' מלהגיע לשם. 
מלכודת שמשאירה אותנו "עבדים" לתפיסות ולמחשבות שלא מאפשרות לנו לראות עוד אפשרויות עבורינו. 
מלכודת שמשאירה אותנו בסופו של יום בתחושה של לבד בתוך החיבור הזה, ולא לזה התכוונו. 

מהי המלכודת הזו? 

ומה העקרונות שאם נדע ליישם נצא לחופשי, 
נהיה בני חורין להגשים את החיים המאושרים והשלמים שאנחנו ראויים להם 
ומסוגלים להם יחד, כהורים לילדינו, כזוג וכמשפחה משולבת.

איך מבטיחים שארוחת החג תהיה חוויה משפחתית מחברת

חג הפסח הוא הזדמנות מעולה לחוויה משפחתית מחברת. ויחד עם זאת, במשפחות משולבות, הוא גם עלול להיות אתגר ריגשי מורכב. 

אתגר אחד הוא סוג של אאוטינג, כלומר את פסח נהוג לחגוג במסגרת המשפחה המורחבת, אז כל מה שקורה אצלנו בתוך הבית - הילד הזה שאיתו קצת קשה, הילדה הזאת שיש לנו ביקורת על ההתנהגות שלה, או בני הזוג שמתנהלים בגישה שונה משלנו, כל זה עלול לעלות בארוחת החג, ולפעמים עולה חשש איך זה יתקבל במשפחה המורחבת שלנו, ו"מה יגידו"... 

אתגר נוסף נובע מהשונות בין המשפחות המורחבות, ומכך שבמשפחה משולבת, זאת "המשפחה" רק של חלק מאיתנו. בני הזוג ובעיקר הילדים שלהם עלולים להרגיש זרות, או מבוכה, במקום שאמור להיות הכי "משפחה".

בפרק הזה אנחנו מדברים על האתגרים, ואיך להתנהל יחד כזוג ומשפחה משולבת, כדי שבחג הקרוב נצליח ליצור חוויות משפחתיות מחברות לנו ולילדים

האזנה נעימה 💜

למה אחוזי הפרידה בפרק ב' כל כך גבוהים, ואיך אפשר אחרת?

אחוז הזגות שמתחברים בפרק ב' ולא מצליחים להשאר יחד בסופו של דבר, גבוה מאוד, הרבה יותר מאחוז הגירושין בפרק א'. המחקרים מדברים על 70%! 

רק 30% מהזוגות מצליחים לייצר זוגיות מאושרת, ומשפחה משולבת שהיא בית, ומקום של שייכות ובטחון להם ולילדים, לכל החיים. 

איך זה קורה? מה הסיבה שזוגות לא מצליחים למצוא את הדרך? 

התשובה היא ששום דבר לא מכין אותם לשינוי שחייב לקרות במעבר מהחיים שהיו קודם, לחיים של עכשיו.  

שינוי ב 3 מישורים:  בדפוסי החשיבה, בדפוסי ההתקשרות, בדפוסי התקשורת. 

בפרק  החשוב הזה אנחנו מדברים על כל אחד מהשינויים שצריך ללמוד לעשות במעבר מפרק א' לפרק ב', ובמעבר מחיי רווקות לחייים של ביחד עם ילדים שהם לא שלי. 

השינויים האילו הם מהותיים להצלחה, וכשיודעים באמת לעשות אותם נכון ולגדול איתם, אנחנו יכולים להיות בטוחים שיש לנו את היכולות לבנות יחד את החיים שאנחנו רוצים, ולנצח את המספרים. 

איך לאפשר לילדים שלנו להרגיש נח בחיבור המשפחות?

מכירים את זה שהילדים לא רוצים לבוא למשפחה של בני הזוג?או לא רוצים שהם יבואו אלינו? 
לא בא להם להיות אורחים, או לא בא להם לארח. 

ולפעמים אנחנו שכל כך רוצים שיהיה טוב, שיווצר חיבור, שיהיה נעים וביחד, 
מייצרים בלי שתכננו, לחץ ודרמה שרק מגבירים את ההתנגדות של הילדים. 

אז מה הגישה שתאפשר לנו כהורים, לעזור לילדים שלנו להרגיש בנח יותר ויותר? 
איך לגרום להם לשתף פעולה, ולרצות להיות חלק מהחיבור בין המשפחות? 

בפרק הזה אנחנו מאירים כמה תובנות מהותיות עבור בני זוג והורים בפרק ב'. 
תובנות שברגע שמיישמים אותן ומתחילים לפעול לפיהן, 
מגלים איך הן משחררות אותנו ואת הילדים מלחץ וממתח, 
ואיך החיבור בין המשפחות הופך לטבעי ולפשוט יותר ויותר.

וכשהדברים מתחילים להתנהל בטבעיות ואנחנו מובילים אותם בבטחון וברוגע, 
אנחנו יכולים לדעת שמה שאנחנו רוצים יקרה, הילדים יתחברו, ואנחנו בדרך הנכונה. 

האזנה נעימה 

ואל תשכחו שיש לכם יחד את כל המשאבים לייצר כל תוצאה רצוייה בחייכם.
זו הנחת יסוד להתחיל ממנה, זו נקודת המוצא.

מכל הלב
גלית ואמיתי ❤

איך אנחנו נהיים משפחה בפרק ב

מאוד ברור בפרק א' מתי אנחנו נהיים משפחה. 
מחליטים לחיות יחד (חתונה או לא), מביאים ילדים ואנחנו משפחה. אין שאלות בעניין. 
כששואלים אותנו מי המשפחה שלנו, התשובה מאוד ברורה. 

מתי זה קורה בפרק ב'? 
מתי אנחנו נהיים משפחה משולבת ואיך בדיוק? 
האם חייבים ילדים משותפים? האם חייבים להתחתן? האם חייבים לגור ביחד? 

אנחנו כבר נגיד לכם את הסוף: 
אפשר להיות משפחה גם אם לא התחתנו, 
גם אם אין לנו ילדים משותפים וגם אם אנחנו לא גרים יחד, 
כי משפחה היא משהו אחר בפרק ב' והיא מתחילה מנקודת מוצא אחרת.

את הפרק הזה הקלטנו במיוחד ליום המשפחה שחל השבוע, 
כי אנחנו יודעים עד כמה פרק ב' יכול לאתגר את הדפוסים 
וצורות החשיבה שהיינו רגילים לחשוב בהם, 
ועד כמה נדרשת התבוננות רחבה ושונה בהקשר הזה. 

אנחנו גם יודעים שהמקום הזה 
שבו אנחנו מרגישים בטחון, יציבות ודאות ושייכות, 
מה שמשפחה מייצרת, 
הוא אפשרי עבוינו ועבור הילדים שלנו.
הוא אפשרי עבור כולנו.

האזנה נעימה ויום משפחה שמח לכולם
גלית ואמיתי.